חלקים מתוך המסה "קידוש השם" מאת הוגו ברגמן

//חלקים מתוך המסה "קידוש השם" מאת הוגו ברגמן

חלקים מתוך המסה "קידוש השם" מאת הוגו ברגמן

לציון יום העצמאות וחמישים שנה למלחמת ששת הימים בחרנו להביא חלקים מתוך המסה "קידוש השם" מאת הוגו ברגמן:
בשנת 1913 כתב שמואל הוגו ברגמן (1883-1975) את המסה "קידוש השם". במסה זו הוא ביקש לבאר את מושג 'קידוש השם' שביסודו, כך טען, עומדת גישה תיאוסופית המתארת השפעה הדדית בין הקב"ה לאדם. הזיקה בין האדם לאלוהים, כתב ברגמן, נוצרת באמצעות פועלו של האדם בעולם. בעוד שמעשה החטא מחליש את מעמדו של אלוהים בעולם, במימוש המעשה המוסרי מחזק האדם את מקומו של האלוהים בעולם. בהמשך פנה ברגמן לפרש שלל מונחים הנובעים ממערכת הזיקות בין האדם לאלוהים, מערכת הכורכת בין המעשה המוסרי של האדם בעולם, לבין קידוש מעמדו של האלוהים בו. המעשה המוסרי של האדם הוא ביטוי לחירותו, והוא מקביל, כך ברגמן, למעשהו של אלוהים שברא את העולם מתוך חירות גמורה.
על בסיס עקרונות אלה הסביר ברגמן את מושג 'קידוש השם': "… קידוש השם הוא הדרך העולה אל המטרה: לראות את הצו המוסרי לא כפועל עליון בלבד, אלא כאילו הוא עצם מעצמנו, הוא חיינו ותמצית מהותנו… קידוש השם-פירושו: להכות שורש במוחלט זה."
קידוש השם הוא מונח שנבלע עמוק בתודעת ישראל. ברגמן מצא במעשה המוסרי עדות לקיומו של האל. הוא רצה כי עדות זו תהווה כוח כדי לסחוף לעשייה את בני דורו היהודים שאינם מאמינים עוד באלוהים. משכך בחר לחתום את המסה במסקנה כי 'הציונות היא קידוש השם שלנו!'
פרופ' שמואל הוגו ברגמן, עלה לישראל ב-1920 ושימש במגוון תפקידים בין היתר כמנהל בית הספרים הלאומי וכרקטור הראשון של האוניברסיטה העברית בירושלים.
בסתיו 1967, התפרסמה מהדורה מחודשת של המאמר "קידוש השם" ובא תוספת של ברגמן:
"ישבתי אז בפראג, חייתי באווירה של ויכוחים רוחניים… הייתי אז צעיר לימים, לא הכרתי את החיים הממשיים ולא ידעתי מה קשה הוא לקדש את השם בחיים ממש וביחוד בחיים הפוליטיים. והנני שואל את עצמי: האם אותו היעדר ניסיון בחיים פוסל את אשר כתבתי אז? דומני שלא. אמנם כיום מותר לנו לשאול: האם התממש אותו רעיון שהביע המחבר הצעיר, האם הייתה הציונות לקידוש השם? הערבים מדברים היום על המדינה "הציונית" וביטוי זה הוא לגבי דידם ביטוי של הזלזול הגדול ביותר. ואילו לגבינו המדינה הציונית היא התגלמות של שאיפותינו המוסריות הנועזות והקשות ביותר. היכן האמת?
דבר אחד לפחות מותר לנו לומר, ללא שמץ של התנשאות: מתוך כל משאי הנפש, שמלאו את האווירה בתחילת המאה הזאת- נציונליזם, פאשיזם, סוציאליזם, בולשביזם – הרי הציונות שמרה ביותר על טהרתה ועל טהרת האידאות שלה. וודאי: בהתגשמותה לא נשארה ולא יכלה להישאר כל כך טהורה כמו שחלמו עליה ציונים צעירים בפראג. הפוליטיקה, שנאת המפלגות הציוניות, שנאת הגויים הכתימו גם את דגלנו הציוני. אך באופן יחסי נשאר האידאל אידאל טהור. ועל זה העידה דווקא מלחמת ששת הימים.
נס גדול היה פה. אם מותר להשתמש בלשון הדת, נוכל לומר: אלוהים הציל את מדינתנו הקטנה. ועל ידי כך נתן לנו את האפשרות לקדש את שמו במדינה הזאת; לעשות את מדינת ישראל למרכזה של האנושות, לא בכוח ולא בחיל אלא ברוחו.
תסלח לי, הקורא, שאני משתמש בפסוק אשר נעשה לאסימון שחוק על ידי השימוש לשווא. אינני רוצה להפוך לדרשן ולהטיף. אך אחרי שכתבתי בנעורי, שהציונות היא קידוש השם שלנו, מותר לי לפנות אליך ולומר לך: עזור בכוחך להגשים את הרעיון הציוני בטהרו. בל נהפך לקרבנות של ניצחוננו. בל ניתן לפסיכולוגיה של המנצח להשתלט עלינו. בידך, הקורא, ניתן הגורל של השעה ההיסטורית הזאת, אתה תכריע על ידי התנהגותך, על ידי יחסך אל בני האדם (וראש וראשונה יחסך אל האדם הערבי, אל העם הערבי) אם אמנם הציונות היא לאומנות "ככל הגויים" או אם מותר לנו לומר גם כיום: הציונות היא קידוש השם."
(שדמות, סתיו 1967, גליון 29)
מתוך תיק 392- אוסף 'שמואל הוגו ברגמן' המצוי בארכיון מכון לאו בק ירושלים. התמונה מארכיון הספרייה הלאומית

— ‏ב-‏‏‏‎On the way to the National Library in Jerusalem, Bergman and Masaryk in 1927‎‏.‏

By | 2017-07-19T08:44:58+00:00 יולי 18th, 2017|בלוג ארכיון|סגור לתגובות על חלקים מתוך המסה "קידוש השם" מאת הוגו ברגמן

About the Author: